החלטה בתיק מ"ת 11768-08-11

1.      לפני בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים כנגדו. בד בבד עם הגשת הבקשה הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של תקיפה הגורמת לחבלה של ממש בנסיבות מחמירות, בניגוד לסעיף 382 + 380(א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), פציעה בנסיבות מחמירות, בניגוד לסעיף 334 + 335 (א) (1) +(2) לחוק העונשין וחבלה במזיד בניגוד לסעיף 413ה לחוק העונשין.

2.      על פי הנטען בכתב האישום תיאור המעשים המיוחסים למשיב הם כדלקמן:

א.   ביום 27.7.2011 בשעות הלילה, ניטש ויכוח בין משפחת שריף לבין משפחת כילאני ליה נמנה המשיב (בכתב האישום נאמר בטעות כי המשיב שייך למשפחת שריף), על רקע חוב כספי ומשאית שנלקחה על ידי משפחת כילאני.

ב.   הויכוח הוביל לקטטה שאירעה בצומת כפר ברוך ואשר השתתפו בה בני משפחת כילאני וחבריהם מחד, ובני משפחת שריף וחבריהם מאידך.

ג.    במהלך הקטטה ידה המשיב אבנים לעבר בני משפחת שריף, וכן אחז באלת עץ והכה בה אחדים מן הניצים מבני משפחת שריף וחבריהם. בין היתר היכה המשיב  באלה את יוסף שריף וגרם לו שטפי דם בבטנו.

ד.   כן תקף המשיב את מופיד שריף באמצעות אגרופים וכן באמצעות אבנים שיידה לכיוונו, וגרם לו חתך בקרקפת וחבלות קהות בחלקי גופו השונים. זאת עשה המשיב בנוכחות אחרים אשר חברו אליו לביצוע המעשה.

ה.   בשלב כלשהו, ניסה יוסף שריף לדרוס את המשיב ברכב הג'יפ שלו. בתגובה, הכה המשיב באלת העץ בשמשות הג'יפ ושבר את חלונותיו.

3.      המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה לביצוע המעשים אולם טוען כי הדבר נעשה כהגנה עצמית על שלום גופו הוא ושלום גופם של אחרים.

4.      הלכה פסוקה היא כי בבוא בית המשפט לבדוק אם קיימות ראיות לכאורה עליו להתייחס לכל הראיות גם כאלו התומכות בגרסת הנאשם וכך נפסק:

"הלכה ידועה היא כי לצורך ההכרעה בשאלה האם יש מקום לעצור נאשם עד תום ההליכים נגדו אם לאו, יש לבחון את חומר הראיות הגולמי, טרם עיבודו במסגרת ההליך הפלילי. בשלב זה של המעצר, יש לבחון האם קיים סיכוי סביר להוכחת אשמתו של הנאשם בסיום המשפט, בהתבסס על מלוא חומר החקירה, לרבות זה התומך בעמדת הנאשם, כאשר חומר הראיות טרם עבר את "מסננת" החקירה הנגדית [ראו בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133 (1996) וראו גם: בש"פ 6458/08 פלוני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 31.7.08)]."[בש"פ 10234/08 אבולקיעאן נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם, 14.12.08) פסקה 26.]

5.      עיון בהודעת  המשיב מיום 27.7.2011 מעלה כי טען להגנתו כי פעל מתוך הגנה עצמית (ש' 16). אולם באותה עדות לא פירט מה הן הנסיבות המפורטות של אותה הגנה עצמית.

6.      עדותו של שריף שריף מיום 27.7.2011 בה מסר כי המשיב ועוד שניים תקפו את דודו מופיד שריף. באותה עדות מוסר כי השלושה הגיעו למקום שהייתה המשאית, אודותיה קיים הסכסוך בין המשפחות, ואז השלושה שאלו את העד ודודו מה הם עושים שם. עוד אומר כי באותו שלב הם פחדו והחלו להתרחק מהמקום או אז הגיעו השלושה ועוד בני משפחה ותקפו את הדוד. ברי כי בנסיבות המתוארות על ידי עד זה לא נשקפה למשיב סכנת חיים אלא הוא היה התוקף ויוזם התקיפה לכאורה. עדות זו נתמכת בעדות יוסף שריף ומופיד שריף.

7.      בעדות חמזה כילאני, ממשפחת המשיב, לא מספר כלל כי תקפו את מופיד שריף באותה סיטואציה אך מודה כי משפחת כילאני היו בעליונות מספרית על משפחת שריף ולכן אלה האחרונים לא התקרבו למשאית. לכן עד זה באותה סיטואציה לא מדבר על הגנה עצמית דבר המחליש את טענת המשיב להגנה עצמית ומחזק את הסברה כי משפחת המשיב היא שהחלה במעשה התוקפנות.

8.      באשר לאירוע הדריסה רואים בבירור בסרטי ההקלטה מתחנת הדלק, אליה ברחו המשיב ועד שניים ממשפחת כילאני, לאחר שנורו לעברם יריות כי היה ניסיון דריסה ל המשיב בג'יפ השייך ליוסף שריף ונהוג על ידו לכאורה. אולם לאחר מכן נראה המשיב דולק אחרי הג'יפ, ומנפץ את שמשותיו בעזרת האלה בה היה מצויד כשהגיע לתחנה. אקט זה לא נעשה באותה שלב כהגנה עצמית שכן באותו שלב כבר חלפה הסכנה שנשקפה כלפי המשיב.

9.      בא כ המשיב טען כי במזכר של השוטר עבדו מתואר אדם ממשפחת כילאני אשר נדקר כאשר לטענתו המשיב הגן על חייו. ראשית אציין כי באותו מזכר צוין כי אכן הדקור היה ממשפחת כילאני כאשר הדוקר זוהה  כיוסף שריף. אולם באותו מזכר אין זכר לכך כי אנשים אחרים ממשפחת כילאני נחלצו לעזרתו של הדקור אלא מתואר חילופי מהלומות בין האדם שנדקר לבין אותו יוסף שריף.  אירועים אלו הם לאחר האירוע של תקיפת יוסף שריף ולאחר האירוע של ניסיון הדריסה בתחנת הדלק.

10.  על פי המזכר של השוטר גדיר המשיב נראה כמי שיידה אבנים לעבר קבוצת האנשים ממשפחת שריף.

11.   על פי המזכרים של השוטרים חברי שתי המשפחות נראו כמי שהחליפו מהלומות והתקוטטו ביניהם. משעשו כן מבחירה טענות להגנה עצמית מוחלשת מטבע הדברים.

12.  לכן הטענה להגנה עצמית על פי הראיות שהונחו בשלב זה הינה בעלת עוצמה חלשה ואין בידי לקבוע כי בשלב זה כי היא ממשית או סבירה. משהראיות מעלות אפשרות ממשית כי המשיב ועוד שניים הם שהחלו לכאורה במתקפה שלאחריה הם נקלעו לירי מצד משפחת שריף ואף לקטטה המונית כמתואר בראיות המונחת לפני טענתם להגנה עצמית מוחלשת שכן הם נכנסו בבחירה לאותה סיטואציה.